על האמונה ועל ישוע

ישוע הולך על המים באמונה

והסירה רחוקה הייתה מן הארץ סְטָדים [185 מ’ בערך] רבים כאשר היא מתגלגלת ומתנדנדת הרבה בגלל הגלים. הרוח אבל לכיוון נגדי הייתה. באשמורת הבוקר, אבל, ברביעית של הלילה [בערך 4:00 בבוקר] בא אליהם יֵשׁוּע כאשר הוא מהלך עַל המים. (מתי יד, כד-כה)

הוא הולך על המים, וזה נס? אכן זו חריגה מסדרי בראשית, הנובעת מאי הבנה של המאורע. וזה מאד אנושי. איך אפשר להבין שאפשר ללכת על המים? א

מי שכבר שחה במי הים יודעים איך לעשות את עצמו כקרש כדי לצוף על פני הים, כשהגב על המים. אבל, כשרק כף הרגל מונחת על פני המים? א

בלתי אפשרי. א

לא יאומן כי יסופר. א

זאת אמונה. א

אבל מה זאת אמונה? א

בתנ’ך, אין הליכה על המים, כמו מעשה ישוע. אך יש שלושה אירועים המאתגרים את השכל. א

הראשון הוא קריעת ים סוף

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ, עַל־הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ ה’ אֶת־הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל־הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם: (שמות יד, כא)

אז משה נוטה את ידו המחזיק את המטה שלו על הים כדי לקרוע את הים, והוא נמצא בצד המצרי, שהוא מערבה לים סוף. אבל הרוח נושבת מקדם, ממזרח. ומקדם בוקע הים, לא ממערב. זה גם נס שמתוך אמונה נעשה. א

אכן העברים שרים שיר לה’ ולמשה עבדו: א

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת־ה’; וַיַּאֲמִינוּ בַּה’ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (שמות יד, לא)

זה אולי רגע נדיר של אמונה חזקה מצד בני ישראל. אחרי כל מה שראו, כל גדולת ה’, הם עדיין נתנו לספק לזחול בליבותיהם. א

וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה:  עַל־רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת־ה’ לֵאמֹר, הֲיֵשׁ ה’ בְּקִרְבֵּנוּ, אִם־אָיִן (שמות יז, ז)

זאת אומרת שאמונתם כנראה לא ירדה ללב שלהם, היא לא ירדה לתודעה שלהם. ראו ניסים ונפלאות שנשארו החוצה מעצמם. א

האמונה השלמה: משנים סדרי בראשית

קריעת ים סוף מצריכה אמונה ממש שלמה, כאשר צריכים להיכנס לים וגם במקביל להיות בטוח ממש כי הים לא ייסגר עלינו כשנהיה באמצע, כמו שקרה עבור החיילים המצרים. א

יתר על כן, קריעת ים סוף היא סוג של ניסים שמשנים את סדרי בראשית, כמו השמש שעצרה מלכת בזמן שיהושע נלחם:א

אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ, לַה’, בְּיוֹם תֵּת ה’ אֶת־הָאֱמֹרִי, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד־יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו. הֲלֹא־הִיא כְתוּבָה, עַל־סֵפֶר הַיָּשָׁר; וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, וְלֹא־אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: (יהושע י, יב-יג)

אז יהושע ביקש, וה’ נתן לו לעצור את השמש ואת הירח יממה שלמה. נראה שהאמונה של יהושע, כאמונה של משה רבנו, היא האמונה השלמה, החזקה, מסוג האמונה שישוע רצה להנחיל לתלמידיו. למה? כי היא מבקשת שניקח כמובן מאליו שהים ייבקע, שהשמש והירח ייעצרו כדי להגיע לניצחון ולהצלה. א

וכך אמר ישוע א

אָמַר להם יֵשׁוּע: בגלל שאמונתכם לא אמינה [חזקה] אבל אומר אני לכם שאם הייתה בכם אמונה, כמו גרגין של חרדל תאמרו להר: הנה תשני [מקום] מכאן והייתה מְשנה ומשהו לא ייחסם לכם (מתי יז, כ)

ישוע בטח חושב על הפסוק הזה מספר איוב: א

הַמַּעְתִּיק הָרִים, וְלֹא יָדָעוּ  אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ (איוב ט, ה)

המשל הזה נאמר אצל חז’ל על אודות החזרה בתשובה שניתנה לאנשי סדום ועמורה אך לשווא: א

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: מְלַמֵּד שֶׁפָּתַח לָהֶם הַמָּקוֹם פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ‘אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה’ (בראשית יח, כא). כְּלָיָה [חורבן] הֵן חַיָּבִין, ‘וְאִם לֹא, אֵדָעָה’, אוֹדִיעַ בָּהֶן מִדַּת הַדִּין בָּעוֹלָם… זֶה מַה שֶׁכָּתוּב: (איוב ט, ה) ‘הַמַּעְתִּיק הָרִים, וְלֹא יָדָעוּ’ וּבַסּוֹף: ‘אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ’ . (בראשית רבה מט, ו על בראשית יח, כא)

אולי קיווה ישוע שבני דורו יתעשתו ויחזרו בתשובה, בזה שנתן להם אפשרות לחזות ברעות שצפויות להם…. אפשר גם להבין שאפילו אם מבקשים מה’ להעתיק הרים מרוב אמונה, והרים כן ייעתקו, לעולם לא נהיה בטוחים כי התפילה והאמונה שלנו גרמו לזה או שזה צירוף מקרים מצמרר בין כוח האמונה לבין כוחות הטבע. וכך בעצם עלולים להגיעי למסקנה שלא צריך בכלל לבקש שייעתקו ההרים כדי להיות בטוחים בכוח האמונה. א

אז אפשר לסכם כי התרעם ישוע על האנשים ששמעו אותו כי היו « מקטני האמונה » שהיו צריכים נסים ונפלאות כדי לחזק את אמונתם, בדיוק כמו דור היוצאים ממצריים שסיימו מתים במדבר מפאת אמונתם הקטנה מאד. הבעיה נשארת אותה הבעיה: אפילו אם הם רואים כי יש היפוך בסדרי בראשית, לא יועיל להם והם יהיו כרגיל אכולים פחד וספק, במקום להאמין כי בעצם כאנשים מאמינים אנחנו כלי להעביר את דבר ה’ אל העולם. במילים אחרות, יש באפשרותנו להיות נביאים של ה’, כל אחד מאיתנו, כמו שביקש משה: א

וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, מִי יִתֵּן כָּל־עַם ה’, נְבִיאִים, כִּי־יִתֵּן ה’ אֶת־רוּחוֹ עֲלֵיהֶם (במדבר י’א, כט)

כך כתוב: « מִי־אַתָּה הַר־הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת־הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ. » (זכריה ד, ז) כנראה, ישוע מבקש מתלמידיו אמונה כמו זו של זרובבל, כי אמונתו, על פי הפסוק, יכלה להפוך הרים למישור. אכן זרובבל בנה את בית המקדש אחרי שיבת ציון. סביר להניח כי, ישוע מבקש מתלמידיו להכין את עצמם להיות לבית ה’ בעצמם, כדי למול את לבבם הערל ולקבל שם בלבבם את התורה, שהיא תהיה תורה של בשר וכבר לא ‘תורה של אבן’ שנשארת מחוצה לנו. א

האמונה שבשליחים והניסים

השליחים הראשונים הבינו את זה היטב, כי גם הם עשו ניסים ונפלאות. כמה מהם הצליחו להפוך לנביאים בעצמם: א

וכאשר באו שמה ימים רבים, ירד מן יִהוּדה נבִיא אחַד ושׁמו היה אַגַבוס. ונכנס אלינו ולקח את החגורה שהייתה על מותני פאולוס ואסַר את הרגליים שלו עצמו ואת הידיים ואמַר: הנה אָמַר רוּח הקודשׁ כי הגבר אשר לו החגורה הזאת, כך יאסרוּ אותו היהודים בּירִושׁלים וימסרו אותו בּידי הגויים.  (מעשי השליחים, כ »א, י’-י »א)

וכך היה. א

האמונה והנבואה

יש שאלה לגבי הנבואה: מאחר שנביאים בישראל לא נשמעו בדרך כלל, כמו ירמיהו לדוגמה, ומאחר שישוע בכבודו ובעצמו הזהיר נגד נביאי שקר… א

 אֵזדַּהרו מֵן נבִיֵא דַּגָּלֵא דָּאתֵין לוָתכוּן בַּלבוּשֵׁא דֵּאמרֵא מֵן לגַו דֵּין אִיתַיהוּן דּאִבֵא חָטוּפֵא (מתי ז, טו)

איך נדע כי הנביאים הם נביאי אמת או חס וחלילה נביאי שקר? א

פשוט, כל אחד מאיתנו יודע שבסופו של יום, הוא נשאר לבד עם עצמו. עם עצם עצמותיו הם. עם הנשמה, עם הנפש שלו עצמו. והוא לבד יודע אם הוא נביא שקר, או נביא אמת. א

כך שעל כל אחד לדאוג כי: א

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה’ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ (מיכה ו’, ח’)

כל אחד צריך לזכור כי הוא לבד, ממש לבד עם עצמו מול בורא העולם, כך שחופש הבחירה, שהיא בעצם חובת הבחירה, תהיה תמיד מול עיניו: א

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת-ה’ אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה־בוֹ:  כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ, לָשֶׁבֶת עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם (דברים ל, יט)

ואז, נבואת הנביא ישעיהו תתקיים במלואה: א

כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־ה’, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים (ישעיהו יא, ט)