אז, ישוע דרש במהלך ראש השנה. אולם לא רק זה. ישוע גם חגג את חג שמחת בית השואבה, את שמחת המים החיים, במהלך סוכות. א
המים החיים, יונה וישוע א
על פי המסורת העברית (מדרש יונה), יונה, ביום הושענא רבה, נשא דרשה לשמחת בית השואבה. זה היה במהלך חג הסוכות בירושלים. בדיוק כפי שעשה ישוע אחריו (יוחנן ז’, 37-39): א
אֲבָל בּיום הגדול שהיה האחרון של החג [הושענא רבא], קָם הוא יֵשׁוּע וצעק וָאמַר ‘אם מישהו צמא, יבוא אלי וישתה’: (יוחנן ז’, 37) א
זהו אכן הושענא רבה, « היום הגדול » של חג הסוכות. יום חג בית השואבה בבית המקדש. א
יונה, ישוע ורוח הקודש
יונה מקבל את רוח הקודש ביום זה. לאחר שניבא דבר שהתברר כנכון לגבי המלך ירבעם, ניבא את חורבן ירושלים, דבר שלא התרחש משום שהירושלמים חזרו אל ה’. לכן, בגלל מראית העין שדבר נבואה לא התרחש, הוא נחשב אז לנביא שקר. (ילקוט שמעוני יונה) ייתכן שזה היה גורלו של ישוע, שנחשב לנביא שקר משום שמאוחר יותר, זמן רב לאחר צליבתו, חסידיו החדשים ראו לנכון להפוך אותו לאל, וזוהי כפירה עברית אמיתית. לכן, היהודים, אחיו הראשונים, ראו בו נביא שקר. א
המסר של ישוע
באשר למסר של ישוע עצמו, הוא מזכיר את דבריו של מחבר התהלים: א
אֱלֹהִים, אֵלִי אַתָּה, אֲשַׁחֲרֶךָּ: צָמְאָה לְךָ, נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי; בְּאֶרֶץ־צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי־מָיִם. (תהלים ס »ג, ב’)
הנפש צמאה לדעת את ה’. ישוע, המאמין שהוא נביא אמיתי, מציע את פירושו לתורה כדי להגיע אל ה’, כי דבריו, עבורו, באים מאת ה’. א
כמו שנאמר: א
הוֹי כָּל־צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין־לוֹ כָּסֶף; לְכוּ שִׁבְרוּ, וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא־כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר, יַיִן וְחָלָב. לָמָּה תִשְׁקְלוּ־כֶסֶף בְּלוֹא־לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ־טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים: (ישעיהו נ »ה, א’-ג’). א
כל הצמאים, בואו הנה מים! (ישעיהו) – עין גדי – צילום: פיטר פרייהרסקי
ישוע, כמו ישעיהו, מציע משקה ואוכל שהם ידיעת ה’, כזה שמזין ומרוה צמא מבלי להתקלקל לעולם. א
לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל־הַר קָדְשִׁי: כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת־ה’, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים: (ישעיהו י’א, ט’)
