הסיפור של יעקב אח ישוע הצעיר ופאולוס המטיף לגלויות פותח פתח לשסע עמוק בחברה היהודית דאז. כיום, קיים פילוג עמוק בקרב היהודים בישראל. החילונים, כביכול חשים שנאה של ממש כלפי אלו שהם מכנים משיחיים, דתיים לאומיים, המאמינים שקרובה הגאולה, שעידן המשיח בעיצומו, ושאנו חיים את « התחלתא דגאולה ». א
יעקב ופאולוס, או סימנים ראשונים של סכסוך בן אלפיים שנה
רחוקה מאיתנו המחשבה שזה ממש חדש! אנו מוצאים אותו ערב חורבן בית המקדש והגירוש לגלות בת אלפיים שנה. א
כמו היום כן אז. לאחר מותו של ישוע, החלו להתעורר חילוקי דעות רבים בתוך קבוצת שליחיו ותלמידיו. מלכתחילה התעוררה מחלוקת בין ארצות הפזורה, מצד אחד, לבין ירושלים־ישראל־יהודה, מצד שני, סביב סוגיית המצוות שעל הגויים (עובדי האלילים) המאמינים בה’ דרך ניסיו ומשליו של ישוע, לקיים. א
אז קראו לזקני הקהילה היהודית־נוצרית הצעירה בירושלים ליישב את המחלוקת, שנראתה חמורה באמת. זו הייתה למועצת ירושלים הראשונה המתוארת במעשי השליחים טו’. א
יעקב, פאולוס והמחלוקת על המצוות
ומעשה שהיה כך היה: כמה יהודים ופרושים התכוונו לשכנע את הגויים להימול (מעשי השליחים טו’, א’; ה’), אך פאולוס ותלמידו בר־נביא התנגדו לכך. רצון זה להתבולל עם הגויים אינו דבר חדש! האם עלינו להיות « מדינה ככל מדינה אחרת », כפי שרצה דוד בן גוריון? הבעיה היא שעמים אחרים מזכירים לנו כל הזמן שאנחנו לא יכולים להתמזג איתם. אישה ישראלית יהודייה נאנסה? זו לא הבעיה של תנועות נשים בינלאומיות. תינוק ישראלי יהודי נשרף חי בתנור? לא משנה! ישראל מואשמת ברצח עם. א
אבל בואו נחזור לעניין שלפנינו, או ליתר דיוק, לסכסוך בין פאולוס ובר־נביא מצד אחד, לבין זקני הקהילה היהודית־נוצרית מצד שני. כדי ליישב את הסוגייה, נקראים השליחים והזקנים היושבים בירושלים. (מעשי השליחים ט »ו, ב’). א
ישוע, פאולוס והשליחים – Photo par Jack78
בדיון סוער, יעקב, אחיו של ישוע, שהיה אז מנהיג הקהילה היהודית־נוצרית הפעילה והתוססת מאוד בירושלים (מעשי השליחים כא’, כ’), יישב את העניין בכך שהסביר בקצרה, שהגויים, עובדי־האלילים, אמורים לכבד לפחות את שבע מצוות נח (מעשי השליחים טו’, כ’;כח’-כט’; כא’, כה’). מאוחר יותר, כשחזרו להטיף בניכר לעובדי האלילים, פאולוס דיכא בבוטות את קיום המצוות, הן עבור הגויים והן עבור היהודים (מעשי השליחים כא’, כא’; כז’, כח’). א
פאולוס בוגד במסר העיקרי של ישוע א
בל נשכח שישוע מעולם לא הכיר אותו במהלך חייו. א
דיכוי חד משמעי ומוחלט זה של מצוות היהדות הבסיסיות, כגון ברית המילה והכשרות, הוא ככל הנראה הסיבה לכך שיהודה, אחיו של יעקב וישוע, מודה כי
אנשים מסוימים התגנבו ביניכם, אשר סומנו לגזר דין זה מזמן: רשעים המעוותים את חסד מורנו ואדוננו להוֹלֵלוּת ומתכחשים למורנו ואדוננו היחיד, ישוע המשיח (יהודה ד’)
למעשה, יהודה רוצה
להילחם למען האמונה שנמסרה לקדושים פעם ולתמיד (יהודה ג’)
כלומר, האמונה העברית… א
פסוק אחד מעיד על ההבדל המהותי בין חזונו של פאולוס לזה של יעקב: א
אברהם ‘הֶאֱמִן, בּה’; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה’ (בראשית טו, ו’). א
עבור פאולוס, המצוות הפכו לחסרות תועלת לחלוטין
עבור פאולוס (לרומאים ד’, ט’-כה’), אמונתו של אברהם בה’ מספיקה. זה חיוני: אמונתו המושלמת הופכת אותו לאביהם של « הֲמוֹן גּוֹיִם » (בראשית י »ז, ד’). א
המצוות הופכות חסרות תועלת מכיוון שהן אינן מספיקות כדי להצדיק את המאמין, להפוך אותו לצדיק: א
« איפה, אם כן, הזכות להתפאר? היא נשללת. על ידי איזה סוג של חוק? חוק המעשים? לא, על ידי חוק האמונה. כי אנו סבורים שהאדם מוצדק על ידי האמונה ללא קיום התורה. או שאלוהים הוא אלוהי היהודים בלבד, ולא אלוהי הגויים? בוודאי, גם אלוהי הגויים; כי יש אל אחד, אשר יצדיק גם את הנימולים על ידי האמונה וגם את הערלים על ידי האמונה. האם אם כן אנו מבטלים את התורה על ידי אמונה? לא, אנו מעניקים אותה לה. (לרומאים ג’, כז’-לא’)
למצוות ללא אמונה, אין ערך. האמונה היא ערך נעלה אפילו על התורה והמצוות: א
« אין כעת גינוי לאלו הנמצאים במשיח ישוע. תורת הרוח… שחררה אתכם מתורת החטא והמוות. כי את מה שלא יכלה התורה לעשות, בהיותה חסרת אונים בגלל הבשר, אלוהים, בשליחת בנו בדמות בשר חוטא ובעד החטא, מרשיע את החטא בבשר, כדי שתתקיים בנו מצוות התורה, אשר הלכתנו אינה מהבשר אלא מהרוח. (לרומאים ח’, א’-ט’…)
האחים המסוכסכים חלוקים. חולשה פנימית זו של היהדות מהווה את השורש של מה שיוביל מאוחר יותר להפרדה מלאכותית בין רוח לבשר, ולאחר מכן להפרדה בין בית הכנסת « לפי הבשר » לכנסייה « לפי הרוח ». עם זאת, בעוד שהכנסייה הצעירה אינה שומרת עוד על תורת משה (ברית מילה, כשרות וכו’), החוק הטבעי שבעשרת הדברים נותר: לא תרצח, לא תגנוב, עבודת האל וכו’. א
פאולוס תומך בעמדה של הפנמת דבר ה’ עד כדי כך שאין עוד צורך בחוק חיצוני, ובכך הופך אותו לחסר תועלת. א
התנגדות לפאולוס: יעקב, אחיו של ישוע, והמצוות
יעקב אחיו של ישוע מציג נקודת מבט מנוגדת לחלוטין, אף קרובה יותר ליהדות האורתודוקסית. א
אל מול פרשנות רחבה זו של הפסוק (בראשית טו’, ו’) עליו פירט פאולוס, יעקב, אחיו של ישוע, מתנגד לפרשנותו שלו: לדבריו, המצוות הן הבסיס לאמונת ישראל. « מעשים » משמשים עד על עומק האמונה: א
« מה הטעם, אחיי, אם יאמר ‘יש לי אמונה’ ואין לו מעשים? האם האמונה יכולה להושיע אותו? … אמונה: אם אין לה מעשים, היא מתה לחלוטין… האם אתה רוצה לדעת, איש טיפש, שאמונה ללא מעשים אינה פורה? האם לא אברהם אבינו נצדק על ידי מעשים כאשר הקריב את יצחק בנו על המזבח? אתה רואה, אמונתו שיתפה פעולה עם מעשיו, ובמעשים אמונתו הושלמה. כך התקיים הכתוב: אברהם ‘הֶאֱמִן, בַּה’; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה’, והוא נקרא ידיד ה’. אתה רואה, על ידי מעשים אדם נצדק, לא על ידי אמונה בלבד. כמו כן, האם לא רחב נצדקה על ידי מעשים כאשר קיבלה את השליחים ושלחה אותם בדרך אחרת? כשם שהגוף ללא נשמה מת, כך אמונה ללא מעשים מתה. (יעקב ב’, יד’-כו’)
ושוב: א
« היו עושי דבר. אל תהיו שומעים בלבד ותטעו את עצמכם! … מי ש… לומד את חוק החירות המושלם ונאחז בו, לא כשומע שכחן אלא כעושה, מבורך בקיומו. (יעקב א’, כב’-כה’)
פאולוס ויעקב: שני מושגים מנוגדים לחלוטין
ואכן, פירוש קיום החוקים והמצוות שניתנו על ידי אלוהים בתנ »ך, הוא
לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת־ה’ אֱלֹהֵיכֶם, בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם (דברים י »ג, ב’-ה’)
עם זאת, מצוות אלו אינן תמיד עוקבות אחר החוק הטבעי. בחוק הטבעי, המושג « יום מנוחה », « יום השבת », אינו מופיע. עבור העברים, קיום המצוות פירושו לא לשכוח אותן, אפילו לחרוט אותן ללבבם. א
נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל־לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה (ירמיהו לא’, לג’)
התורה הזאת היא רוח ה’: א
וְאֶת־רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם (יחזקאל לו’, כז’)
השתקפות זו של יעקב תואמת לחלוטין את הרוח המקראית הדורשת מאתנו להקשיב לדבר ה’… א
« וְהָיָה, אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת־ה’ אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל־לְבַבְכֶם, וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם (דברים יא’, יג’)
כדי לקיים אותו, את דבר ה’: א
וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: (שמות כד’, ז’)
פרשנות זו של יעקב תואמת לחלוטין את החזון המקראי שאומץ על ידי כל העולם היהודי, הטמון במצוות שמילוין מעיד על אהבת ה’. א
ישוע גם הוא מזכיר את חשיבותה של ‘שמע ישראל’. א
ואהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל שכלך. זאת המצווה הראשונה והגדולה ביותר. (מתי כב’, לז’-לח’)
יישומה באמצעאות אהבת הזולת חשוב לא פחות: א
והשנייה דומה לה: ‘וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ’ (ויקרא יט’:יח’). על שתי המצוות האלה תלויות כל התורה והנביאים. (מתי כב, לט’-מ’)
לפיכך, ישוע עצמו מלמד שאהבת ה’ אינה להתפלל אליו ללא הרף, היא אינה « אמונה » שטחית ורחוקה, אלא ביישום המצווה השנייה, שהיא אהבת הזולת, כלומר, לקיים את המצוות, כי זוהי הדרך היחידה שתאפשר לנו לחרוט את התורה בליבנו, « למול » את ליבנו. א
שער הרחמים – ירושלים שבה מתקיימת המועצה הראשונה – צילום: דון מקדונלד
